זכרו: איש המכירות של הבנק, הוא… איש מכירות

שבוע שעבר התקשר אלי, כולו שמחה ועליצות, "יוני" (או רונן, או שלומי, היה קשה לשמוע) מהבנק. לא מדובר בפקיד הקבוע שלי, אלא במישהו שעל פי עדותו "התבקש להתקשר אלי" על ידי הפקיד הקבוע. מובן שמי שביקש ממנו להתקשר אלי הוא המחשב של הבנק, שהקפיץ את השם שלי בדאגה עם האזהרה האדומה "לא מממן מספיק את הבנק".

אז אותו שמואל (או ירחמיאל, או אליעזר) בישר לי בדאגה רבה שהחשבון שלי בפלוס. כן כן, חזיז ורעם, יש כסף בחשבון, ואיך יכול להיות שאני אתן לו פשוט לשכב שם? במקום שהכסף סתם ישכב, למה שאני לא אשתמש בו למטרה נעלה הרבה יותר – רווחים לבנק?

או אז הציע לי שימי (ירון? חיים?) הצעה מפתיעה: להפקיד את הכסף בפיקדון. "חבל שהכסף סתם יישב", הוא פסק בנחרצות של בנקאי, "כשאפשר להרוויח עליו."

למי שלא עוקב אחרי החדשות הכלכליות, ריבית בנק ישראל ירדה לאחרונה שוב, ועומדת על 0.5 אחוז. זה אומר שעל פיקדון בבנק, גם לתקופה ארוכה (ועל אחת כמה וכמה לתקופה קצרה), תקבלו שברירי אחוזים. למעשה, אותו שמשון שכח לציין, שהפיקדון הקטן שכבר יש לי בבנק (כחלק מחבילת "קרן החירום" שלי), עבר עם הורדת הריבית האחרונה לריבית חודשית של… אפס אחוז. 0. כלומר כלום. אם הבנק היה יכול – זה היה יורד אפילו למינוס. אז נכון שהפיקדון הזה, בשבילי, לא קיים בכלל בשביל להרוויח, אלא סתם כחלק קטן מתוך קרן החירום שלי. אבל באיזו חוצפה הבנקאי רוצה שאסגור עוד כסף בשביל כלום, או כמעט כלום?

ניסיתי להסביר לו את כל זה בנימוס ובנחמדות הרגילים שלי. הזכרתי לו שעל פיקדונות לא מקבלים היום כמעט כלום. הסברתי לו שאם אני כבר סוגר כסף בצד, זה דרך יועץ ההשקעות. ואם אני רוצה משהו נזיל, אני עושה את זה באמצעות קרן כספית, ולא פיקדון (גם שם התשואה מזערית – אבל לפחות טיפה יותר גבוהה מהפיקדונות המיותרים).

אבל מתושלח מהבנק הוא – שימו לב, כאן הפואנטה – איש מכירות. וכאיש מכירות, שום הסבר לא עצר אותו, שום דבר לא גרם לו לגמגם. בלשון חלקות הוא המשיך להסביר לי שדווקא מאוד כדאי לי לסגור את הכסף בצד. "כל הכסף הזה שבפלוס, מה, תבזבזו את הכל? הרי לא תרצו לבזבז את הכל". שהרי לא עלה על דעתו אפילו שאפשר לתת לכסף לשבת, לחכות, להשתמש בו בצורה מסודרת עם תקציב, ולכן זה בסדר שהוא פשוט "יושב" שם.

כשניסיתי להסביר לו גם את זה, הוא עבר לטקטיקה ההפוכה. "תסגרו את הכסף בצד, ואז יום אחד יהיה לכם פתאום כסף לאיזה פינוק". יום אחד? אם הייתי רוצה פינוק, יש לי את הכסף הזה היום, למה אני צריך לסגור אותו בצד, כדי שתיתן לו בעבורו ריבית של 10 שקלים בשנה? ועוד ניסיון – "אם תסגרו כסף בצד, ויום אחד תרצו הלוואה, תוכלו לקבל הלוואה כי הבנק יראה שיש לכם כסף". שוב תעלומה: אם יש לי כסף בצד, למה שארצה לקחת הלוואה? למה שלא אשתמש בכסף שסגרתי (או לא סגרתי) בצד?

וכאן מגיע החלק שחשוב לזכור – אנשי המכירות של הבנק, הם בדיוק כמו אנשי המכירות של חברת הסלולר, או הטלוויזיה, או האינטרנט. כשאתם מדברים עם איש מכירות של חברה מסחרית אחרת, אתם בדרך כלל יודעים לשים לב לטריקים שלו ולשיטות המכירה. אבל כשמתקשר איש המכירות של הבנק – פתאום לאנשים נדמה שהוא יודע על מה הוא מדבר. נדמה להם שהוא – שומו שמיים – רוצה בטובתכם. כי הבנק זה הגוף הזה שאחראי על הכסף שלנו, שבא לקראתנו כשאנחנו בצרה וצריכים הלוואה (נניח), אז אם מויש'ה מהבנק מציע משהו, הוא כנראה יודע מה טוב לנו, לא?

לא. אלימלך מהבנק יודע מה טוב בשביל הבנק. ובבנק אוהבים לקוחות בשני מצבים עיקריים:

1. לקוחות בחובות, ואז הבנק מרוויח נהדר מהריביות הגבוהות שאתם משלמים על המינוס/הלוואה/וכו'.

2. לקוחות עם הרבה כסף סגור, או מושקע (דרך הבנק). כשהכסף "סתם" שוכב בעו"ש, הרווח של הבנק ממנו מינימלי, כי הכסף הזה צריך להישאר נזיל. לעומת זאת כשאתם סוגרים את הכסף לשנה, הבנק נותן לכם כמה שקלים אומללים בעבור הכסף הזה, ובינתיים, נותן את אותו הכסף למישהו אחר כהלוואה – בריבית גבוהה פי כמה וכמה.

וזה בסדר. לכל עסק יש אנשי מכירות שאמורים להגדיל את הרווחים של העסק. החוכמה היא לא ליפול לפיתויים של אנשי המכירות הללו – לא בחברת הסלולר, לא בשוק – וגם לא בבנק.