קונים ובוכים: 9 המכות של התור בסופר

כמי שמבלה הרבה מזמנו בסניפים רבים של רשתות הסופר השונות, אני זוכה להיתקל בתופעות שונות ומשונות, חלקן מרגיזות וחלקן סתם משעשעות. אספתי כמה מהבולטות שבהן:

1. שקר הקופה המהירה

כל קונה מנוסה כבר יודע מזמן – "הקופה המהירה" היא תמיד הקופה הכי איטית בסופר. בזמן שאתה עומד בתור "המהיר" והאינסופי הזה, אתה מנצל את הזמן כדי לספור את כמות המוצרים של האיש שעומד לפניך. הרי מותר רק עשרה, ונראה שיש לו יותר. ומה החוק לגבי כמה פריטים של אותו מוצר? שלושה מלפפונים, זה מוצר אחד או שלושה? וכל זה בכלל לא משנה – כי העיכוב האמיתי בקופה הוא לא העברת המוצרים מול הברקוד, אלא טקס התשלום. לכן, כשיש שישה אנשים שמחכים בתור לפניך, וכל אחד מהם צריך לספור את המטבעות, או להחליט באיזה כרטיס לשלם, או – חלילה וחס – לשלם עם צ'ק – זה תמיד ייקח יותר זמן מאשר עגלה אחת מלאה כל טוב שעומדת לפניך בתור הרגיל.

2. תשמור לי מקום, אני כבר חוזרת"

אתם עומדים לכם בתור ומנסים לשקוע במחשבות על עולם יפה יותר, ואז לפתע מגיעה הפנייה מהאישה שעומדת אחריכם בתור. "אתה אחרון?", היא שואלת ("לא, אני סתם עומד כאן בשביל הנוף"), ואז מצהירה: "אני אחריך. אני רק הולכת להביא משהו קטן, תשמור לי על המקום".

מי מינה אותי לתפקיד הזה? אבל אין מה לעשות, כשמטילים עלי תפקיד, אני מנסה לבצע אותו באחריות. הבעיה: היא משקרת. היא לא הלכה להביא משהו קטן. היא הלכה לעשות את כל הקניות בסופר, והיא תחזור רק בעוד עשר דקות. בינתיים, מתחילים להגיע לקוחות ממורמרים נוספים שרואים את המקום הזה בתור ורוצים אותו לעצמם. ואתה מוצא את עצמך רב עם אנשים זרים, על מקום בתור של אישה שמעולם לא פגשת לפני כן.

3.הקופון שלא עובד

הגעת סוף סוף אל הקופה, הצלחת להעביר את כל המוצרים, ועכשיו אתה מגיש את הקופון החגיגי שקיבלת בפייסבוק. ניצחת את המערכת – אתה עומד לקבל הנחה ייחודית של 70 אגורות. רגע… לא כל כך מהר. בשלב הראשון, כשהקופאית רק רואה את הקופון, פניה נופלות. חלקן אפילו לא מנסות לגעת בזוועה ומצהירות מיד "זה רק בקופה ראשית". אחרות מבקשות לראות את הקופון, מסובבות אותו מכל הצדדים כאילו מדובר בארטיפקט מהחלל החיצון, ולבסוף מנסות בחשש להעביר את הברקוד שעליו. צפצוף. כלום לא קורה. הן מנסות שוב – עוד צפצוף. כלום לא קורה. האנשים שאחריך בתור כבר מתחילים להתרגש. הקופאית מנסה להקליד ידנית את הקוד של הקופון. זה לא עוזר. היא מתקשרת אל הקופה הראשית. עשר דקות כבר עברו, הקופאית שונאת אותך, התור שונא אותך, ואתה כבר שונא את עצמך. אבל בסוף זה עובד! קיבלת הנחה של 70 אגורות. ניצחת את המערכת.

4. האיש שמנסה לשלם בצ'ק

הצ'ק קיים במתכונת כזו או אחרת כבר מאות שנים. אבל משום מה, בסופרים בישראל, נדמה תמיד ששמעו עליו רק לאחרונה. לכאורה, הקבלה שלו דווקא משוכללת – יש סופרים שבהם הקופה (!) יודעת בעצמה, כבמעשה כשפים, להדפיס את הסכום על הצ'ק, או את השם, או משהו. בפועל, היא לא יודעת כלום. הקופאית מנסה להכניס את הצ'ק אל החור המתאים, וכלום לא קורה. ואז מגיע גם הרגע שבו הקופאית הראשית צריכה לאשר את השימוש בצ'ק. והלקוח צריך ללכת עד אליה כדי להראות לה תעודת זהות. והחיבור למערכת האישורים בדיוק נפל. פעם הבאה עדיף לשלם במטבעות זהב.

5. הקופאי הבדחן

באחד הסניפים שבהם אני קונה בקביעות, יש קופאי אחד שאני תמיד מקפיד לא להתקרב אל הקופה שלו, גם אם היא ריקה. אבל היא אף פעם לא ריקה, כי כל לקוח נתקע אצלו לחצי שעה. למה? בגלל הבדיחות. תמיד יש לו מה להגיד על סוג החלב שלקחת. כרטיס המועדון זה בשבילו נושא למופע סטנד אפ שלם. וכשהוא שואל אם תרצה לתרום לילדים המסכנים? הוא פוצח בנאום מרגש ומבדח של חצי שעה על תרומות וילדים אומללים. אכן, כישרון מבוזבז.

6. "יש לי רק את זה, אני יכול לעקוף?"

אם יש לך "רק את זה", למה שלא תלך לקופה המהירה? (טוב, אנחנו יודעים למה). אז זה לא נעים, ואתם רוצים להיות ישראלים טובים ו"אחים", אז אתם נותנים לאיש שיש לו רק את זה לעקוף אתכם. אלא שאז, תמיד, כרטיס האשראי שלו יתקע. או שהוא יבקש לשלם בצ'ק. או שבדיוק אשתו מתקשרת להגיד שיש עוד משהו. וה"רק זה" הזה, יהפוך לעיכוב של עשר דקות. ואז, כשהוא עובר סוף סוף? עכשיו כבר יצא לכם שם של "נותן". ועוד שלושה ישראלים טובים נעמדים מאחוריכם במבט מתחנן, ושואלים אם הם יכולים לעקוף, כי "יש לי רק את זה".

7. האיש שלא יודע לתפעל את הקופה האוטומטית

כבר בכיתי על כך שבסניף המרכזי שבו אני קונה הוציאו את הקופות האוטומטיות, אבל הבעיה קיימת עדיין בסניפים אחרים. הקופות האוטומטיות נועדו לחסוך זמן, ובמקרים רבים הן עושות את זה. עד שמגיע זה שלא יודע מה לעשות שם. על מה לוחצים? למה צריך ללחוץ? לאן מכניסים את המטבעות בשביל לשלם? מלפפון זה פרי או ירק? וגם הקופאית שעומדת שם "להשגיח" לא ממש עוזרת.

8. זה שממהר להניח את המוצרים שלו מאחוריך

אני טורח ומסדר את המוצרים שלי יפה יפה על הפס השחור הנע (והקסום), ממש מופת של בניית מוצרים אדריכלית, ואז, עוד לפני שהקופאית אפילו מסתכלת לכיווני, האיש שאחרי בתור כבר ממהר לדחוף את המוצרים מהעגלה שלו מאחורי – ולפעמים ממש על – המוצרים שלי. חכה רגע! לאן אתה ממהר? הרי גם אחרי שכל המוצרים שלי יעברו, יקח זמן עד שאשלם. מה יקרה אם המוצרים שלך יחכו בעגלה עוד כמה דקות?

9. זאת שאורזת את השקיות לאט מדי

ומהצד שני, יש את אלו שכבר סיימו הכל, ושילמו – אבל אז נתקעים עם אריזת המוצרים בשקיות. כי הם קודם בודקים את הקבלה (חשוב לבדוק! אבל למה שלא תזוזו הצידה קודם?), ואז הם נזכרים לבדוק את התאריך של החלב, ואז הם עונים לטלפון, ובינתיים – הקופאית כבר התחילה להעביר בקופה את המוצרים שלי. ואין לה איפה לשים אותם, כי הלקוחה הקודמת עדיין תקועה שם. אז הקופאית דוחפת אותם לכיוון המוצרים הקודמים, אני כבר מפחד שזאת שלפני תיקח בטעות משהו שלי, הכל נופל לערימה אחת גדולה, ואז גם אני מתקש לארוז בגלל הבלגאן, ותיכף האיש שאחרי בתור כבר יתחיל לשלם ולכעוס… בהלה!

והמכה העשירית – שלכם. שתפו אותנו, כאן בתגובות או בעמוד הפייסבוק של השקל, באיזה צרות אתם נתקלים בתור בסופר.