למה דווקא האנשים שנמצאים במינוס גדול בבנק, קונים הרבה פעמים את האוכל היקר ולא משווים מחירים? יש לזה סיבה
אני נתקל בתופעה הזאת מסביבי שוב ושוב – ובטוח שגם אני חטאתי בה בשנים הרבות שבהן הייתי בחובות. דווקא האנשים עם המשכורות הכי נמוכות, ו/או עם המינוסים הגדולים בבנק – קונים קפה בסניף הכי יקר של "ארומה", קונים דווקא בסניף העירוני היקר של הסופר, ולא טורחים להשוות מחירים כשהם קונים בגד כזה או אחר.
יש שרואים באנשים האלה "מפונקים" – אנשים שחייבים לשתות את הקפה הכי יקר, ולכן הם נכנסים לחובות. אני לא חושב שזה מדויק – נכון שהקפה היקר הזה עזר להכניס אותם לחובות, אבל הסיבה והתוצאה כאן הפוכות.
אנשים בחובות (ועל אחת כמה וכמה אם המשכורת שלהם נמוכה), נתפסים לייאוש. הם לא רואים שום דרך לצאת מהמינוס התמידי הזה, המשכורת שלהם לא עלתה כבר שנים, בכלי התקשורת ובפייסבוק הם שומעים שוב ושוב ש"אי אפשר לחיות במדינה הזאת", ולכן, הם סבורים, אם ממילא אני אהיה במינוס "לנצח" (או לפחות עד שאזכה בלוטו) – מה זה כבר משנה אם אקנה קפה ב-5 שקלים או ב-12 שקל? למה לטרוח להכין כריך לארוחת הצהריים בבית, כשאפשר לקנות מול המשרד כריך ב-40 שקלים? עם מינוס תמידי של אלפי שקלים בבנק, ומסגרת אשראי אינסופית בכרטיס האשראי, איזה שינוי יעשו 40 השקלים הללו?
והייאוש הזה ממשיך למקומות נוספים – הם לא רוצים אפילו לשמוע על דרכים לחסוך. בשביל מה? זה רק מזכיר להם את המינוס הגדול שלהם, זה שממילא לא ייצאו ממנו לעולם. ואם ממילא אי אפשר לצאת מהמינוס (לכאורה), אז לפחות "אתפנק" קצת עם כריך יותר יקר. אלא שבסוף הלחמניה "היוקרתית" נתקעת בגרון.
אז אם אתם עונים על ההגדרה הזאת – זה בדיוק הזמן לעשות את השינוי הזה. קוראי הבלוג הקבועים כבר יודעים שאני סבור שיש מה לעשות – שינוי כלכלי, תקציב ביתי, כדור השלג לכיסוי החובות, וכל השיטות שמפורטות בעמוד ה"התחילו כאן" של הבלוג – כל אלו לא יפתרו את כל הבעיות של החברה הישראלית ולא יגדילו בפועל את המשכורת שלכם, אבל לאורך זמן, הם יעזרו להוציא אתכם מהבוץ.
אלא שקודם לכן, אפילו אם אתם עדיין מהססים להתחיל עם הדברים "הגדולים" – אולי תתחילו בלקנות את הקפה הזול יותר? זה מאוד ישנה, גם אם נדמה לכם שלא. כי המעבר המחשבתי מקניה אימפולסיבית וחסרת כל מדד, לקניה חסכונית, זהירה, וכזאת שלוקחת בחשבון את המחיר והחיסכון – מעבר כזה יכול להיות הצעד הראשון בשינוי כלכלי יותר מקיף. עוד ארוחת צהריים זולה יותר, ועוד בגד זול יותר, ועוד אבקת כביסה במבצע בסופר הרחוק יותר לעומת זו עם המחיר הכפול על יד הבית – כל אלה יכולים להגיע להבדל של מאות שקלים בחודש. ואם תקחו את מאות השקלים הללו, ותתקפו את האוברדראפט באמצעותם – אפילו בור נורא שכזה יתחיל לפחד.
וואו, זה כל כך אני! הייתי שמחה באמת לנסות את מה שאתה מציע ולדעת שיש דרך לצאת מכל המינוס הבלתי נגמר הזה…
ובנוסף ממליצה בחום לפנות לעמותת פעמונים לעזרה באיזון התקציב
ממש אשמח לראות יותר פוסטים ושיטות