כש"השקל" הפך לפאונד, או: לאן בעצם נעלמתי?

כן כן, אתם לא טועים, זה פוסט חדש בבלוג "השקל" – הראשון מאז… 2015. אז מה קרה מאז?

בשנתיים האחרונות, הבלוג המשיך אמנם לשרת קוראים מדי יום, שנכנסו לפוסטים מן העבר (רובם עדיין רלבנטיים, אגב – גם ב-2017 אנשים נמצאים בחובות, והדרכים לצאת מהחובות הללו לא השתנו בשנתיים. או בעשרים שנה.) – אבל אני כבר לא פרסמתי פוסטים חדשים. יש לכך שתי סיבות עיקריות:

1. בשלב מסוים כבר לא היה לי הרבה מה לחדש, לפחות בחלקים ה"תאורטיים" – תארתי פחות או יותר את כל המסע שאנחנו עברנו כדי לצאת מהחובות, ושיטות נפוצות בהן השתמשתי כדי לחסוך – ומכאן הדברים היו יותר בידיים שלכם, הקוראים (ובידיים שלי כדי להמשיך ליישם את הכל בצורה טובה.)

2. עברתי לגור בלונדון…

כן, ברור לי שהסעיף השני מצריך קצת יותר הסברים – אבל אפתח ואומר שגם הוא קשור במידה רבה לנושאים העיקריים של "השקל" – בלי היציאה מהחובות, התקציב הקבוע, והאפשרויות לחסוך כסף שכל אלו סיפקו – לעולם לא היינו מצליחים לעבור למדינה אחרת. ולא, לא מדובר ב"רילוקיישן", ולא מדובר בחברה כזו או אחרת שמימנה את המעבר. המעבר כולו התאפשר (מהבחינה הכלכלית לפחות) בזכות חיסכון כספי – משהו שנראה היה בלתי אפשרי לחלוטין, אם הייתם שואלים אותי לפני עשר שנים, נניח. או במילים אחרות – לא חיכיתי שלונדון תחכה לי.

לונדון? איך הגעת ללונדון?

לפני כשלוש שנים, נסענו בעלי היקר ואני לטיול בלונדון. גם הטיול הזה, אגב, התאפשר רק בזכות העובדה שכבר לא היינו בחובות – לכן הוא הרגיש נעים ורגוע יותר מכל טיול אחר שבו היינו עד אז. (את מסקנות החיסכון בלונדון פירטתי כאן בבלוג כבר אז, ולאחרונה עדכנתי את הפוסט)

אלא שטיול שהתחיל כמלהיב ומשמח, הפך בחציו השני למבאס למדי, ושנינו הסתובבנו (בלונדון!) בפנים קצת נפולות. למה? כי תאריך החזרה הלך והתקרב…

אז זה לא דבר חדש, וכולם מכירים את התחושה הזאת בסוף חופשה – בין אם בחו"ל ובין אם בצימר בגליל – חיכינו הרבה זמן לחופשה הזאת, עכשיו צריך לחזור לארץ/לבית/לעבודה – לחיים "הרגילים" – ואלה בדרך כלל פחות מלהיבים ונעימים מהחופשה. אבל זה לא אומר שאתם רוצים (או יכולים) לעבור לגור בצימר בגליל, או באילת, או… בלונדון.

אלא שבמקרה הזה, התחושה הייתה יותר מזו של "סוף חופשה." ביקרנו בעבר, ביחד ולחוד, גם במדינות אחרות – וזה לא הרגיש ככה. יש אנשים שרוצים את ברלין, יש אנשים שנדהמים מניו-יורק. אנחנו… התאהבנו בלונדון. מזג האוויר האפור, החורפי והנהדר (כן! יש בעולם אנשים שמעדיפים את החורף על פני הקיץ האינסופי של ישראל), האנשים הרגועים והמנומסים (צריך להסביר?), הבתים היפים, הפארקים הירוקים בכל פינה (כן, אפילו בעיר צפופה כמו לונדון), התחבורה הציבורית – היקרה אמנם, אבל שעובדת נהדר… אני יכול להמשיך בלי סוף, אבל הבנתם את הרעיון.

וכן, בתור מי שעוסק כל כך הרבה שנים בצרכנות – גם המחירים. לונדון היא בהחלט לא עיר זולה – אי אפשר להשוות את המחירים בה לברלין, ובטח שלא למזרח אירופה. ועדיין, ביחס לישראל – כמעט כל מדף בסופר יהיה זול יותר, עם מגוון רחב יותר של אפשרויות. ועל מוצרי הפארם והטיפוח בכלל אין מה לדבר. ומוצרי חשמל. והקניות באינטרנט שמגיעות אליך תוך יום (ולא "14 ימי עסקים")… גם פה אפשר להמשיך בלי סוף.

אגב, זה לא אומר שהכל בלונדון מושלם מבחינה צרכנית – רחוק מכך. חברות הסלולר עוד משחקות פה את המשחקים של ישראל לפני הרפורמה (לפני שבועיים ניהלתי שיחה של 50 דקות (!) עם החברה הסלולרית שלי, כדי לחדש את החוזה השנתי (פה הם עדיין קיימים, עם קנסות והכל) בתנאים משופרים. ממש פלאשבקים לסלקום של 2010!), שוק הדיור מתוסבך בדומה לישראל (אם כי לפחות מציע הרבה יותר אפשרויות), המחירים הולכים ועולים בגלל ירידת הערך של הפאונד (כן כן, באשמת הברקזיט…) – ועוד. אפשר לכתוב על כך פוסט שלם – ואולי עוד אעשה את זה.

אבל כל הדברים הללו הם פרטים טכניים. בסופו של דבר, מה שחשוב זה לצאת החוצה, להסתכל על השמיים, ולהרגיש שאתה במקום שבו אתה רוצה להיות כרגע. וככה בדיוק הרגשנו בלונדון.

אז עוד באותו היום שבו חזרנו מלונדון, התחלנו להסדיר את כל הפרטים הטכניים שיאפשרו לנו לעבור לגור בלונדון. החל מענייני דרכון, ועד תוכנית כלכלית מסודרת שתאפשר לנו את המעבר. כי – וזה לא מפתיע – מעבר למדינה אחרת, כשאין שום מעסיק שמחכה לך, זה עסק יקר. יקר מאוד. ואנחנו כבר לא בגיל של אנשים שלוקחים תרמיל וקופצים למדינה אחרת ו"נסתדר כבר."

כאמור, כבר היינו בלי חובות. קרן החירום שלנו כבר הייתה מלאה. ונותר "רק" לחסוך כסף לצורך המעבר. וזה מה שעשינו במשך קרוב לשנתיים – הידקנו עוד יותר את החגורה השוטפת, הקפדנו עוד יותר לעמוד בתקציב החודשי – כדי שנוכל בכל חודש להפריש כסף לצד. כשיש מטרה מול העיניים – זה הרבה יותר קל.

כשנתיים לאחר הטיול ההוא – ירדנו מהמטוס בלונדון, עם שתי מזוודות שהכילו את כל חיינו פחות או יותר. (אחת מהן לא הגיעה… אופס… אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).

אז הגעתם לגן עדן והכל נפלא ונהדר?

כמובן שלא – לישראל אין מונופול על בעיות וקשיים בחיי היומיום. גם בלונדון צריך להתמודד עם מציאת עבודה, והוצאות גדולות ובלתי צפויות, ומחירים שעולים, ותרבות והתנהגות לא מוכרת, כי אנחנו "זרים". אבל מה שעוזר לנו מאוד, גם במגורים בארץ חדשה, זה שמירה על כל העקרונות שעליהם כתבתי כל כך הרבה פה בבלוג – ניהול תקציב חודשי מסודר, הגדרת "תפקיד" לכל שקל (פאונד, עכשיו), מציאת דרכים לחסוך בכל חנות ועם כל נותן שירות, וכו'. זה מוריד (גם אם לא מעלים) את רף הדאגות – במיוחד הכלכליות.

אבל בשורה התחתונה? כן, טוב לנו כאן. וכל מה שאנחנו צריכים כדי לזכור את זה, זה לצאת החוצה, להסתכל על השמיים, ולהרגיש שאנחנו במקום שאנחנו רוצים להיות בו כרגע.

וזה בסדר גמור אם המקום הזה, בשבילכם, הוא ישראל. ואולי בעתיד זה ישתנה גם בשבילנו. אולי נרצה להיות שוב בישראל, אולי נרצה להיות בכלל במקום שלישי. החלק החשוב מכל הוא לשמור על האופציות פתוחות – וזה מתאפשר, לאנשים שהם לא עשירים ולא עובדים במשרות הייטק עם רילוקיישן – רק אם שומרים על התנהלות כלכלית טובה. (כמובן, כשהמדינה מערימה עליך קשיים בדמות משכורות נמוכות שהולכות ויורדות במקום לעלות, לצד מחירים של כל דבר שהולכים ועולים… ההתנהלות הזאת הופכת ליותר ויותר קשה. אבל! היא חשובה אפילו יותר.)

אז מה יהיה מעכשיו עם בלוג השקל?

אמנם, גם מלונדון, אני ממשיך לעקוב אחרי דברים שמתרחשים בישראל – אפילו יותר בתחום הצרכני מאשר ב"חדשות הקשות". ועדיין, אחרי שנה וחצי של מגורים בארץ אחרת, אני כבר מתחיל להתנתק מהמחירים והצרכנות בישראל (תודה לאל?). כבר אין לי מושג כמה עולה מסלול אינטרנט בבזק, עם ספק או בלי ספק. עזבו אותי מ"השוק הסיטונאי" – אני עסוק בלהתמקח עם Virgin Media.

מצד שני – מעניין להשוות. את המחירים בלונדון לעומת המחירים בישראל, את השירותים ושירות הלקוחות בלונדון מול ישראל (ותתפלאו – לונדון לא תמיד מנצחת). ובאופן כללי, איך הדברים נראים מכאן. לכן – אשתדל לכתוב על הנושאים הללו מדי פעם. וכאמור, עדכנתי גם את – המדריך לחיסכון בחופשה בלונדון – עם מידע וטיפים מעודכנים.

כל הפוסטים הישנים עדיין זמינים כמובן – ורובם עדיין רלבנטיים, גם היום. אשתדל מדי פעם גם לעדכן פוסטים שזקוקים לכך.

בינתיים, שיהיה לכם שבוע Black Friday שמח… מזומנים כרגיל להגיב פה בפוסט, או בעמוד הפייסבוק של השקל.