החנויות בארץ מוכרות לנו מוצרים זולים מסין, וכשהם מתקלקלים אחרי שבועיים, מצפים מאיתנו לקבל את זה כמובן מאליו – "כי זה מסין"
לפני זמן מה התייחסתי בפייסבוק למטריות שאנחנו קונים ב-30 שקל, אלה שנשברות אחרי שימוש אחד למרות שהוצאנו עליהן כסף – והעובדה שאנחנו כבר מקבלים כמובן מאליו שהן נשברות ברגע. הסטטוס הוביל לדיון מעניין, ומי שעדיין לא עשה לייק לעמוד שלנו שם – זה הזמן.
עניין המטריות גרם לי לחשוב על כל המוצרים שאנחנו קונים בשנים האחרונות מתוצרת סין. משום מה, רבים מהם הפכו ל"מטריות": אנחנו קונים תנור חימום זול תוצרת סין, תוך חודש הוא מתקלקל, ואנחנו, מנוסים ומיואשים, מקבלים את זה כמובן מאליו (כמו עם המטרייה) ופשוט הולכים לקנות חדש, עכשיו או בחורף הבא.
נכון שהמוצרים מגיעים עם אחריות כזו או אחרת – אבל ברוב המקרים של המוצרים הזולים האלה, כדי לממש את האחריות אי אפשר ללכת אל החנות (הקרובה לבית) שבה קניתם, אלא אתם צריכים לחפש את "מעבדת השירות" של היבואן, שנמצאת בדרך כלל במחסן אפל בכפר סבא, או משהו דומה. ומכיוון שרק הדלק לשם יעלה יותר מהתנור, אנחנו, שוב, מתייאשים וזורקים את התנור לפח.
וזה לא נגמר עם תנורים. זה נכון גם למכשירי חשמל קטנים למטבח, זה נכון לגבי הרדיו הזול שקנינו לאוטו (סיפור אמיתי: קניתי פעם רדיו לאוטו ב-400 שקל, שזה זול יחסית לדגם ב-700 שקל שהם מכרו. הוא התחיל לעשות בעיות תוך יומיים, וכשהגעתי חזרה לחנות, המוכר אמר לי בזלזול – "קנית את הסיני, מה ציפית?") וכך עם עוד ועוד מוצרים. אנחנו קונים אותם בזול, ואם משהו מתקלקל, כולם מסביב ישלפו מיד את המשפט המוכר: "טוב, זה תוצרת סין, מה ציפית."
במקביל, נראה שלמוכרים בחנויות בארץ יש איזה פיצול אישיות בכל הנוגע לסין. שהרי כשאתם מגיעים לקנות מוצר יקר – טלוויזיה נניח, או מקרר – המוכר, שינסה לשכנע אתכם לקנות דווקא את הדגם שעליו הוא מקבל עמלה יותר גבוהה – ישלוף בשלב כזה או אחר את המשפט הנדוש כל כך "מה זה משנה איפה זה מיוצר, היום ממילא הכל מיוצר בסין…"
אז כשמדובר במוצר יקר, מספרים לנו שזה בסדר שהוא מסין, כי ממילא הכל מיוצר בסין וכל החברות הגדולות מייצרות שם. כשמדובר במוצר זול, אומרים לנו שלא נצפה שהוא יחזיק מעמד, כי הוא זול והוא מסין. אז אולי תחליטו?
בשורה התחתונה, מה שמרגיז אותי זו הקלילות הזו שזה מבקשים מאיתנו להשליך לפח עשרות שקלים מכספנו (שהופכים למאות ואלפי שקלים בשנה). אז כן, יש תנור ב-300 שקל ויש תנור ב-60 שקל, ושניהם בדרך כלל מסין, ואתם מכרתם לי תנור ב-60 שקל, אז זה אומר שהוא צריך לעבוד, לא? כלומר, יותר משבוע.
כאן גם קופצים אלה שאומרים "אתה מקבל מה שאתם משלם בעבורו" – אלא שבשום מקום בחנות, לא היה שלט גדול שבו כתוב "תנור ב-60 שקלים – זהירות, מסין, יחזיק לכם שבועיים". ולא, לא מקובל עלי ש"כולם יודעים שזול מתקלקל מהר". או שאתם מוכרים לי מוצר סביר, שמחזיק ופועל היטב, ולא משנה בכלל כמה הוא עולה – הוא שאתם לא מוכרים את המוצר הזה בכלל. ואם אתם לא יכולים למכור מוצרים אמינים ב-60 שקלים, אז תמכרו רק ב-300 שקל, ואני אחליט אם לקנות בסכום הזה או לא.
זאת שאלה מעניינת איך זה שיש בשוק הרבה מוצרים שהם לא כל כך טובים. למה שאנשים יקנו בכלל דברים כאלה? למה המוצרים הגרועים ממשיכים להפגין נוכחות על המדפים? אני חושב שיש כאן משחק נצחי בין הרצון של אנשים לקנות במחיר זול (כמו שאמרת- לפעמים מתברר שסתם שילמת ביוקר עבור מוצר שיכולת להשיג דומה לו בזול, וזה מרגיז מאוד) לבין החשש ממוצר שלא יהיה טוב מספיק. בתי החרושת מכירים כמובן את העניין הזה ומנסים להתחרות במחיר בחברות המבוססות, גם אם האיכות יורדת. אולי מספיק צרכנים ישתכנעו לקנות את המוצר שלהם, והם ירוויחו.
העניין הוא שבגלל שלעתים המוצר הזול הוא דווקא די טוב יחסית, הפיתוי קיים לקנות זול.
אבל מה עם המוצרים הגרועים, אלה שהם בזבוז כסף גם כשהם זולים? זה לא פשוט להיזהר מהם וזהו סיכון כשמחפשים זול. מצד שני סתם להוציא המון על יקר…(אם אתה צריך מכונית סבירה, תקנה מרצדס כדי שיהיה לך מותג אמין?).
מה יכול להיות פתרון? גוף ממשלתי שמפקח על איכות כל המוצרים? מכיוון שאנו שוק חופשי זה כנראה לא יהיה. (מעניין אגב מה התפקיד של מכון התקנים בימינו…יש עדיין בשוק התייחסות לתו תקן? )
נראה לי שבתור התחלה של פתרון, חשוב שאנשים יהיו מודעים לזה קודם כל, ויעמדו על הזכויות שלהם במקרה שהם קונים משהו זול שמתקלקל אחרי שבוע. (ולא להסכים לקחת את זה כגזירה משמיים/מסין)
השקל – אתה לגמרי צודק!
זה נקרא "תכנון להתיישנות"… חברות האלקטרוניקה גילו פטנט נפלא באופן כללי – למכור זבל בזול. כל מה שהיה פעם די יקר הפך להיות מוצר די זול יחסית אבל מאיכות סוג ז' שמחזיק מעט זמן. ככה לציבור הרחב יש גישה למוצרי חשמל והוא מתרגל ומתמכר לשימוש בהם. ככה הציבור שיבין שמוצרים זולים הם לא השקעה חכמה, וינסה בכל כוחו לרכוש את המוצרים היקרים והאיכותיים יותר. ככה המוצרים מתוכננים להתיישנות מהירה שתחייב את הצרכן לרכוש עוד ועוד מהם ולהחליפם אחרי שנה-שנתיים-שלוש שנים בלחץ.
והמוצרים היקרים? הרי הם עושים את אותה עבודה, אבל טוב יותר, מהיר יותר, חזק יותר, הם מתקלקלים הרבה פחות, יש עליהם תקופות אחריות גדולות יותר, והם בדיוק כמו המוצרים של פעם – איכותיים (יחסית) ויקרים מאוד!
זה בדיוק ההבדל בין מכונת כביסה סוג ז' ב- 1000 ש"ח לעומת זאת של BOSCH ב- 4000 ש"ח.
זה בדיוק ההבדל בין מעבד מזון של GOLDLINE ב- 200 ש"ח לעומת מעבד מזון של MEGIMIX ב- 2000 ש"ח.
בסופו של דבר – אתה ארנק. וכמה שתוציא יותר, יותר טוב לכולם. כביכול גם לך.
על המוצרים היקרים הם ישקיעו יותר, והמוצרים הללו גם יחזיקו יותר זמן ופחות יתקלקלו כי פה כבר מדובר במוניטין של היצרן ובשם הטוב שלו.
דוגמא: ברשותי טוסטר פסים צהוב מתוצרת הארץ של EMKA (שלימים הפכה להיות זק"ש היצרנית, לא היבואנית של זבל אלקטרוני מסין שהיא עכשיו). קיבלתי אותו במתנה מסבתא שלי והוא עדיין פועל, עמיד, יציב ועושה עבודה נפלאה בתור טוסטר פסים כבר כ- 30 שנה. אין צורך להוסיף לגבי שאר הטוסטרים החדישים.
הנה קטע וידאו נפלא שנתקלתי בו:
…"הסרט עוסק ב"תכנון למזבלה" – כיצד חברות אלקטרוניקה מתכננות מוצרים המכילים רעלים רבים כמו עופרת, מעכבי בערה מבוססי ברום, מתכות כבדות ועוד, בצורה של התיישנות מכוונת, כך שבכל כמה שנים אנשים מחליפים את כל המחשב או המוצר האלקטרוני. הסרט מתאר גם כיצר רוב תעשיית המחזור של המחשבים כוללת הוצאת המתכות היקרות בלבד, תוך פליטת הרעלים שבמחשבים לקהילות המקומיות."…
רשום ביוטיוב – "The Story of Electronics":